על חשבונות נאמנות ו"מלחמת התשה" עם הבנקים בישראל

עודכן ב: 15 אוג 2019


מה צריך על מנת לפתוח חשבון נאמנות עבור עסקת נדל"ן?


רקע

כמשרד שעוסק בלווי שוטף של עסקאות נדל"ן ומתן ייעוץ משפטי לרוכשים ומשקיעים בישראל ובחו"ל, אנו נדרשים כדרך השגרה ובאופן תדיר לשמש כנאמנים לכספי התמורה בעסקאות ולתשלומים לצדדים שלישיים ביניהם רשויות המס.


מהי נאמנות?

נאמנות היא הסדר המעוגן בהסכם ובחוק שעל פיו מחזיק נאמן נכסים ו/או כספים ופועל בהם לטובת נהנה/ים מסוים/ים. הנאמנות מאפשרת שימוש בכספים למטרה מסוימת לטובת הנהנה/ים, הנאמן מקבל את השליטה בכספים על מנת שיוכל לפעול בהם בהתאם למטרות הנאמנות שהוגדרו בהוראות הסכם הנאמנות.


מהו חשבון נאמנות ומתי הוא נדרש?

חשבון נאמנות הינו חשבון בנק ייעודי אשר משמש לניהול הכספים בהתאם להוראות הנאמנות. נאמנות מתקיימת למשל במסגרת עסקת מכר של דירה. כספי התמורה בעסקה (או חלקם), מופקדים בחשבון הנאמנות וזאת להבטחת תשלומי מיסים ו/או תשלומים אחרים הנדרשים מאת המוכר לשם הנפקת מסמכים הנדרשים לרישום הבעלות של הרוכש בדירה (כדוגמת אישור מס שבח ואישור עירייה). בשנים האחרונות, מלווה משרדנו, גם תושבי חוץ רבים אשר רוכשים נכסי נדל"ן בישראל ואינם מחזיקים בחשבון בנק פעיל בארץ. היות ורשויות מיסוי מקרקעין אינם מקבלים תשלומים בהעברה ישירה מחו"ל נדרשת נאמנות לתשלומים אלו באמצעות חשבון נאמנות ייעודי שאליו מעבירים הרוכשים את הכספים וממנו משולמים שוברי התשלום של כספי המיסים בעסקה.


הבנקים מערימים קשיים

ההתנהלות מול הבנקים בנושא זה, הפכה בלתי אפשרית, כאשר הבנקים מערימים קשיים רבים ועושים כל שביכולתם בכדי למנוע פתיחת חשבונות נאמנות חדשים, אשר דורשים מהם עבודה רבה ללא רווח כלכלי ממשי. בעמדם מאחורי חוקי איסור הלבנת הון, יצרו הבנקים עיכובים גדולים בביצוע עסקאות.


אבן דרך בשרטוט האיזון הראוי בין חובותיו של הבנק כלפי הלקוח, ובין חובותיו על פי הנורמות שתכליתן מניעת הלבנת הון ומניעת אי תשלום מס

פס"ד של בית המשפט המחוזי (מפי כב' הש' לימור ביבי) בפרשת טויגה נ' בנק מזרחי טפחות (תא (ת"א) 262-04-17), אשר ניתן ביום 6.12.18, מסדיר את הנושא ומהווה צעד נוסף וחשוב בריסון הבנקים בהתנהלותם מול לקוחותיהם, ובקביעת האיזון הראוי בין חובות הבנק בקשר למניעת הלבנת הון ומניעת פעולות טרור מחד, ובין חובתו ליתן שירות בנקאי ללקוחותיו מאידך.


אם עד כה, הבנקים פעלו באופן נמהר למדי, הגבילו את פעילותם הבנקאית של לקוחות, מנעו פתיחת חשבונות ואף סגרו חשבונות קיימים, מתוך חשש לסנקציה (פלילית ואזרחית) בישראל ובעולם שתושת עליהם, בא בית המשפט המחוזי ומציב בפניהם את חובתם הראשונית לשרת את הלקוח נאמנה, ולהימנע מסירוב (בלתי סביר) לתת שירות.


תיאור המקרה:

במרץ 2017 החליט בנק המזרחי, לסגור את חשבונות הבנק של טויגה און ליין בע"מ וטויגה מדיה בע"מ, של מר חיים טולדנו, ושל ליחט אחזקות בע"מ, אשר נפתחו שנים רבות (בין שבע לתשע שנים) קודם לכן. החברה האם של טויגה או ליין ושל טויגה מדיה, שתיהן תושבות ישראל, היא חברה שהתאגדה באיי הבתולה ומקום מושבה באי מאן ("החברה האם").

החברות הללו שרתו ארבע לקוחות – חברות שהתאגדו מחוץ לישראל (בליז, ואנואטו) ופעלו בקפריסין. חיים טולדנו, תושב ואזרח ישראל, היה אחד הדירקטורים בטויגה און ליין ובטויגה מדיה, ואף אחד מבעלי המניות בחברה האם שבאיי הבתולה (החזקה ישירה וכן החזקה באמצעות נאמן). ליחט, הינה חברה פרטית בבעלותו של חיים טולדנו.

התובעים טענו, כי קודם למסירת הודעות הסגירה, הערים הבנק קשיים על ניהול החשבונות ועל קבלת תקבולים מחו"ל, ודרש מסמכים ממסמכים שונים, כתנאי לאישור קבלת הכספים. בהמשך, על אף שהם קיימו כל דרישה מטעם הבנק, הוא מסר להם, לאקונית, הודעות סגירה לחשבונות. לטענת התובעים, מדובר בהתנהלות שלא כדין, ובכלל זה בניגוד לחובת הבנק למתן שירות בנקאי, ולחובתו שלא לסרב סירוב שאינו סביר ליתן שירות כאמור – חובה, המגולמת בסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981.

הבנק טען, מצדו, כי פעל בהתאם להוראות חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000, והצו שיצא מכוחו – צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור) ,תשס"א-2001. כמו כן, טען הבנק, פעל בהתאם להוראות נוהל 411 של המפקח על הבנקים: ניהול תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) מנובמבר 2016. נורמות אלה, טען, מציבות את הבנק בחזית המאבק בהלבנת הון ובטרור, ומאפשרות לו להטיל מגבלות על חשבונות, לבחון אם קיים בפעילות המתנהלת בחשבונות הגיון כלכלי או עסקי וכן לבחון את נאותות מקורות הכספים בחשבון.

הבנק הוסיף וטען, כי חשד סביר כי פעולה מסוימת קשורה להלבנת הון או סירוב להמצאת מסמכים שבסמכות הבנק לדרוש, יש בהם בכדי לבסס סירוב סביר לשירות.

פסק הדין אוחז 57 עמודים ובהם מקופלות עובדות וטענות – פרוצדורליות ומהותיות – וכן מפורטת באריכות ההתנהלות בין הבנק ובין הלקוחות, לעומת ההתנהלות הפנימית בין עובדי הבנק.

לאחר שבית המשפט פרש יריעה רחבה זו, תאר כרונולוגית את התנהלות המלאה ואת העולה מכל המסמכים שהוצפו והעובדות שנחשפו, הן במהלך הדיון בין הבנק ללקוחות, והן בדיון המשפטי, הוא פסק כנגד הבנק:

"לאור האמור, הנני קובעת כי במסגרת ההליך המשפטי סופקו על ידי התובעים מסמכים על מנת להסיר, במידה הנדרשת והמצופה מתאגיד בנקאי, חשדות אשר עלו בליבו, במסגרת החובות המוטלים עליו בהתאם לדין. כיוון שכך, הרי שאינני סבורה כי גם לאחר קיומו של ההליך המשפטי, קיימת לבנק עילה סבירה לסרב לספק לתובעים שירות בנקאי כדין".

בית המשפט, מפי כב' הש' ביבי, הדגיש כי התמונה שנתגלתה היא כי "משניתנה לתובעים ההזדמנות להעביר המסמכים אשר התבקשו על ידי הבנק, הם העבירו מסמכים אשר די בהם בכדי להסיר את החשדות הקונקרטיים והרלוונטיים אשר עלו מניהול חשבונותיהם עובר למשלוח הודעת הסגירה לחשבונות".


להלן סיכום קצר, בחמש נקודות, של העיקר העולה מפסיקה דרמטית וחשובה זו, אשר יש בה השלכת רוחב לגבי מקרים דומים אחרים:

1. האיזון הרלוונטי בין חובותיו של הבנק והיקף הביקורת השיפוטית

2. סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א -1981 קובע כי תאגיד בנקאי לא יסרב, סירוב בלתי סביר, לתת שירותים בנקאיים. זאת מאחר שהזכות לספק שירותים אלה יוחדה לתאגידים הבנקאיים, ואין לציבור אפשרות לקבלם אלא מתאגיד בנקאי. מה גם, שקיים פער כוחות מובנה בין הבנק ללקוח שמעצים תלות זו.

3. כחלק מהמאבק העולמי בהלבנת הון ובמימון טרור, ובאי תשלום מס, הוטלו על הבנקים בשנים האחרונות חובות זיהוי, דיווח, בקרה וניהול כלפי לקוחותיהם. זאת, על מנת למנוע מהמוסדות הפיננסיים לשמש כלי שרת בידי מלביני הון, וכדי להשתמש במשאביהם במלחמה בהלבנת ההון.

4. קיומם של דגלים אדומים, אין בו בכדי להוביל כשלעצמו להגבלת פעילות. אלו קשורים לשלב "הכר את הלקוח" ומדרוג הסיכון הכרוך בלקוח, באופן אשר יוביל לנקיטה בפעולות להקטנת הסיכון ובראש ובראשונה פעולות בדיקת הלקוח והכרתו, לרבות תוך קבלת מסמכים.

5. כחלק מהפעולות להקטנת הסיכון, אמנם רשאי התאגיד הבנקאי שלא לאפשר פעילות וכן, להורות על סגירת חשבון הלקוח ואולם, סירוב כאמור למתן שירות, יינקט רק כצעד אחרון; וגם זאת, רק משהתקיימו שני תנאים מצטברים: האחד- אי היענות של הלקוח; והשני – יסוד סביר להניח כי הפעילות קשורה להלבנת הון או טרור.

על הבנק הנטל להראות קשר בין "דגל אדום" לבין חשד לפעילות הלבנת הון או טרור. לא די בחששות – על הבנק להצביע על חשד קונקרטי ורלוונטי להלבנת הון או טרור. בלב פסק הדין שוזר בית המשפט את התובנה החשובה ביותר שיש ליישם במערכת היחסים העדינה בין הבנק ללקוח בעולם המודרני: בהחלט ייתכן שנותרו, לאחר הבירור, ספקות כאלה ואחרים, וקיימת עדיין אי בהירות באשר לנושאים שונים הקשורים לפעילות הלקוח. עם זאת, "לא פורט על ידי הבנק חשש קונקרטי הנוסע מחוסר הבהירות".


לא די אפוא בחששות גרידא, בחוסר בהירות או בתהיות, גם אם יש בהן ממש. הגבלת הפעילות בחשבון – וכל שכן הצעד הדרסטי והקיצוני בדמות סגירת החשבון – מחייבות את הבנק להציג חשש קונקרטי ורלוונטי, מבוסס, הנובע מחוסר הבהירות.

לסיכום, אנו ממליצים בחום רב, לכל מי שנדרש לעבור מסכת ייסורים בהתנהלות עם הבנקים בנוגע להעברות כספים הכרוכות בעסקאות נדל"ן ובכלל, להפנים את המהות של פס"ד ולעמוד מאחורי זכותו לקבל שירות מאת הבנק והכל כמובן תוך הקפדה על כללי הרגולציה והוראות איסור הלבנת הון.


אנחנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם משרדנו למתן ייעוץ ולווי בנושא זה.


* האמור באתר אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים האמורים באתר זה הינה על אחריות המשתמש בלבד. בכל מקרה ספציפי יש להיעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום

פנו אלינו לקבלת יעוץ אישי ללא התחייבות

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle

© 2019 כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד פרידמן סלע ושות'