ליווי משפטי בתחום הסייבר, אבטחת מידע והגנה על פרטיות 

בשנת 2018 נכנסו לתוקף תקנות הגנת הפרטיות הישראליות, החלות על כל עסק המחזיק במידע כזה או אחר על אנשים פרטיים. לדוגמה: מאגר מידע הכולל את פרטי העובדים, הלקוחות, ספקים ועוד. שמירת המידע באמצעים דיגיטליים (רשימת תפוצה, מסד נתונים של תוכנות הנהלת חשבונות ואפילו קובץ אקסל או וורד) הופך את אותם העסקים לבעלים של מאגר מידע.  בנוסף, התקנות חלות גם על עסקים שיש להם גישה למידע של אנשים פרטיים, למשל בעת מתן שירות ללקוחות.
 
מטרת התקנות הנה להגן מפני דליפת המידע לגורמים חיצוניים, וכן לשמור על פרטיותם של מושאי המידע הפרטי הנאגר.
 
התקנות קובעות 3 רמות של מאגרי מידע, עליהם חלות רמות אבטחה שונות: בסיסית, בינונית וגבוהה, אשר נקבעת בהתאם לסוג המידע אשר נאסף על ידי אותו גורם, בהתאם למאפייני המידע עצמו  וזהות הגוף שאוסף ו/או מחזיק ו/או מנהל את אותו מאגר המידע.
הפרת הוראות התקנות חושפת את העסק לסנקציות משמעותיות, שכוללות הגשת כתבי אישום פליליים, הטלת קנסות מנהליים ואף עונש מאסר.
 
בנוסף לקנסות, זליגת מידע או חשיפתו לתוכנות נוזקה עלולים לסכן את העסק מבחינה תפקודית, מבחינת יתרון תעשייתי (חשיפת מידע למתחרים), ברמה הכלכלית (תשלום כופר), מבחינת מוניטין וחשיפה לתביעות ייצוגיות. 
 
בהתאם לרמת האבטחה של מאגר המידע שבבעלות העסק, נקבעות התקנות החלות על העסק. מטבע הדברים, ככל שרמת האבטחה גבוהה, על העסק לנקוט בפעולות רבות יותר כדי לעמוד בדרישות התקנות.
 
כך למשל, רמת אבטחה בינונית או גבוהה, מחייבת את בעל העסק לבצע פעולות כגון: כתיבת נוהל אבטחת מידע, מיפוי סיכונים של פגיעה באבטחת מידע, מינוי ממונה אבטחת מידע, קביעת נוהל אבטחה ארגוני, ביצוע הדרכה תקופתית לבעלי ההרשאות בנושא החובות לפי חוק הגנת הפרטיות.